קיום קהילות יהודיות בעת המודרנית מסביב לאזור המוכר כיום כעיר תל אביב ידועה בעיקר סביב בעיר יפו. במאה ה-19 הייתה עליית יהודים מצפון אפריקה, בעיקר בשנים 1881 ועד-1882 אליהם הצטרפו עולים מתימן וגם ממזרח אירופה. בשנת-1887 הוקמה שכונת "נוה צדק", הראשונה שיצאה מחוץ לחומות יפו, העולים מתימן הקימו בשנת 1896 את שכונת "מחנה יהודה" מצפון-מזרח ליפו, האדון שלוש, מכר ליהודים התימנים אדמה, בפועל רוב המתיישבים בשכונה היו עולים מארצות המאגרב ויהודים שעלו מתורכיה. בשנת 1904 הוקמו השכונות "מחנה יוסף" "וכרם התימנים". המפנה הגדול לקראת עיר מרכזית בארץ ישראל חל בשנת 1906.

10 דברים שרציתם לדעת על יסוד "אחוזת בית".

א. נמל יפו היה השער לעלייתם של היהודים במאה ה19, לחלקם יפו הייתה תחנת מעבר, לרבים מבני העדות השונות הייתה יפו למקום מגוריהם הראשון בארץ ישראל, כך צמחה לה מחדש הקהילה היהודית ביפו וחזרה לפרוח. טרום מלחמת העולם הראשונה (1914) מנתה הקהילה היהודית-יפואית כ-11000 נפש שהיוו שליש מאוכלוסית יפו.

ב. המשפחות שרצו להקנות לילדיהם השכלה כללית, יסדו בשנת 1905 את "גימנסיה הרצליה" בתוך העיר יפו. יהודי העיר חיפשו דרכים לצאת מחוץ לחומות (המטאפוריות, החומות ההיסטוריות נחרבו) ובנו שכונות בסמוך ליפו. בתחילת יולי 1906 יסדה קבוצת יהודים את "אגודת בוני בתים ביפו". לעיר הגיע עולה חדש, בעל מרץ, חזון ותכניות לעתיד ושמו עקיבא ויס. כבר ביום שהגיע כינס כמה מיהודי יפו במועדון "ישורון", נוכחו שם כמאה ועשרים איש, כולם יהודים תושבי יפו. בשפה עברית מליצית, נאם בפניהם ויס על חזונו. התכנית שהציע היתה: לבנות עיר בה "נוכל לחיות חיים עבריים", ציבור המאזינים התלהב ובו במקום הוקם ועד. ויס הוגה הרעיון נבחר ליו"ר הועד ועימו עוד כמה פרנסי הקהילה.

ג. ויס המשיך להלהיב את יהודי יפו בהסבירו כי אינו רוצה להקים עוד שכונה קטנה וצפופה כפי שבנו כמה עשרות מעוזבי יפו בשנים הקודמות. האגודה שהוא מקים תתכנן התחלה של עיר עברית חדישה ומתוכננת שעתידה לשנות את פני ההתיישבות היהודית באץ ישראל. האגודה החדשה החליטה כי שמה בישראל יהיה "אחוזת בית". ויס הנלהב מההיענות לרעיונו חיבר עלון תעמולה והפיץ אותו בין יהודי יפו. בעלון כתב: "כמו שהעיר ניו יורק מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית".

ד. בין חברי האגודה החדשה התגלעו חילוקי דעות, בעיקר סביב השאלה מה המיקום המתאים להקמת השכונה הראשונה בעיר העברית החדשה, וכמובן מה גודל המגרש אותו הם צריכים לרכוש. חלק מחברי האגודה לא רצו להתרחק מיפו מסיבות של נוחיות, עקיבא ויס התפלמס עם המהססים, התעקש על דעותיו והצליח לשכנע את חברי האגודה לרכוש שטח מרוחק מיפו, שטח גדול התואם את חלומו שהשכונה הראשונה תהא בסיס להתרחבות עתידית. הצעתו היתה לרכוש את אדמת כרם ג'יבלי, השלטון העות'מאני בראשות הסולטאן עבדול חמיד, אסר בתקיפות למכור אדמות ליהודים. בנימין זאב הרצל בתפקידו כיו"ר התנועה הציונית, הציע לסולטאן סכומי עתק, והבטיח שעשירי היהדות יכסו את חובות האימפריה התורכית ובנוסף הציע גם סכומים גדולים שיעוברו אישית לסולטן… אולם ללא הצלחה.

ה. היה זה הבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי, יהודי עשיר מאד ונתין הולנדי בשם יעקובוס הנריקוס קאן (JACOBUS HENRICUS KAN), שהיה ציוני נלהב ובעל יוזמות ייחודיות שהצליח בעקבות נתינותו הזרה לרכוש על שמו כ-60 חלקות אדמה עבור חברי אגודת "אחוזת בית". חלקות אלה היוו את היסוד להקמתה של עיר עברית חדשה, עברו כשלוש שנים מאז ההסכמה להקמת אגודת "אחוזת בית" שנים של התגברות על מכשולים ועד שהתכנסו חברי המשפחות המייסדות לצעד הראשון בהגשמת חלומם.

ו. בכ' בניסן תרס"ט (ה' דחול המועד פסח) ה11 באפריל 1909 התאספו המייסדים לטקס הגרלה למגרשים עליהם יקימו את ביתם, עקיבא ויס הלך לחוף הים הסמוך ואסף צדפים ובאמצעותם קיים את ההגרלה, במקום בו נערכה ההגרלה נחפרה לימים הבאר הראשונה של אחוזת בית. הזוכים החלו מיד בבניית בתיהם ובמשך כ-4 שנים סיימו 60 החברים לסיים את הבניה (1910). עקיבא ויס שהיה כה פעיל, הביא לאזור הבניה יהודי נדבן בשם יעקב מוזר, והתרים אותו למפעל של בנית גימנסיה בשכונת אחוזת בית, בנין הגימנסיה היה המבנה של גימנסיה הרצליה. מבנה היסטורי שכעבור עשרות שנים נהרס כדי לבנות במקומו את מגדל שלום.

ז. עקיבא ויס היה כהן ולכן זיכוהו רבים להשתתף בהנחת אבן הפינה לביתם, ביתו הפרטי הוא המבנה ברחוב הרצל 2 ת"א. בנין ששוחזר בשנת 1999 והעיריה הכריזה עליו במבנה היסטורי שחייב בשימור. (עקיבא ויס הקפיד על עבודה עברית, וביתו אכן נבנה אך ורק בידי פועלים יהודים). בהיותו תעשיין ( תעשית ציפויי כסף וזהב) דרבן את מכריו להשקיע בתיעוש, ולשם בנית ביתו שלו ושל אחרים שכנע ידיד בשם דוד ארבר להקים מפעל ליצור לבני מלט לבניה. רוב בתי אחוזת בית נבנו ע"י בנאים ערבים ובד"כ מתערובת של כורכר. כשהסתיימה בנית 60 הבתים הראשונים כולל סלילת הרחובות ביניהם, ניסה ויס לשכנע התושבים להרחיב את השכונה, אולם לצערו ללא הצלחה. בחודש שבט תר"ע (1910) חגגו חברי האגודה את כניסתם לבתים, ועקיבא ויס החליט להתפטר מתפקידו כיו"ר האגודה.

ח. כשהתישבו חברי אגודת "אחוזת בית" בבתיהם, התכנסו ראשיה לדיון כיצד לקרוא למקום? איזה שם ראוי למפעל החלוצי? יש שהעלו ההצעה לקרוא לשכונה יפו החדשה, יש שהציעו נוה יפו, הועלו גם השמות אביבה, או יפהפייה או עבריה. שם ייחודי הציע לקרוא למקום הרצליה במטרה להנציח את זכרו של בנימין זאב הרצל. הצבעה נערכה במקום ב-21 לחודש מאי 1910. ברוב קולות נבחרה הצעתו של מנחם שינקין, מנהיג תנועת "בני ציון" וממיסדי "נס ציונה" שהיה מראשוני המתיישבים באחוזת בית. שינקין הציע את התרגום של נחום סוקולוב לספרו של הרצל "אלטנוילנד" ( ארץ ישנה חדשה), "תל אביב", ברוב של 20 תומכים כנגד 15 שתמכו בשם "נוה יפו". בשם הזה, "תל אביב" קראו עוד קודם אנשי נס ציונה לשכונה ביישובם, ברבות השנים השם הפך לשם רחוב בנס ציונה.

ט. כיצד הגיע נחום סוקולוב לתרגום הספר לשם "תל אביב". תל=האוצר הישן, עתיקות העבר (אלט=ישן), אביב-סמל ללבלוב, פריחה ותקווה, סמל לעתיד טוב (נויילנד). מה שלא זכרו המציעים והמצביעים, את שנאמר בספר יחזקאל: (פרק ג' פסוק ט"ו) "ואבוא אל הגולה תל אביב היושבים על נהר כבר ואשב המה יושבים שם". באופן מילולי השם תל אביב המוזכר בתנ"ך מקורו בשפה האכדית "טיל אבוב" פירוש המילים באכדית הם "תל השטפון", אתר שנחרב על ידי השטפון. טוב שסוקולוב ושינקין לא ידעו אכדית, כיוון שהעיר תל אביב בחודש מאי 1910 הייתה למעשה העיר החדשה הראשונה בארץ ישראל וזכתה היא לכינוי: "העיר העברית הראשונה". באופן מעשי אחוזת בית הייתה המיזם החדשני והציבורי המאורגן בהקמת עיר עברית לצד העיר יפו.

י. לצד השכונה הראשונה של תל אביב כעיר, צמחו בתים ורחובות לכיוון צפון, לצד השכונות של "נוטשי" יפו. גם גלי העליה ארצה משכה עולים לבנות ביתם בעיר שלחוף הים. לראש העיר הראשון נבחר מאיר דיזנגוף, שבנה ביתו בסמיכות לאחוזת בית בשדרות רוטשילד, הבית שלימים הפך מוזיאון תל אביב ובו הוכרזה ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. תוך 4 עשורים מעת היווסדה הפכה תל אביב לכרך הגדול בישראל. מוסדות תרבות הוקמו בה, שלומי אמונים הקימו בה תלמודי תורה, בתי כנסת וישיבות. בתקופת שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שטחה של ת"א גדל פי 18 בעוד שמספר תושביה גדל פי 110 (מ-2000 נפש בשנת 1918 ל-220000 תושבים בשנת 1948). רבים מיהודי יפו נטשו אותה לאחר הפרעות בשנת תרפ"א (1921). העליות השלישית והרביעית (שנות ה-20 וה-30) הביאו לצמיחה של בתים רבים לצד בתי עסק, בתי מלאכה וגם בתי חרושת. מאז ב"ה גדלה העיר והפכה המרכז האורבני, הכלכלי והתרבותי של מדינת ישראל. בעז"ה צמחה עיר גדולה ומודרנית משכונה קטנה בשם "אחוזת בית" בחולות הים. השבוע בי"ג תמוז יחוגו צאצאיהם של מייסדי "אחוזת בית" 110 שנים להיווסדה.